מהי מחלת פיק?

מחלת פיק (pick) הינה מחלה נדירה, בעלת מרכיב תורשתי, אשר מערבת פגיעה באונות הקדמיות של המוח (frontotemporal lobar degeneration- FTLD). מחלת פיק שונה מהאלצהיימר מהבחינה הזו, מכיוון שבאלצהיימר הנזק הינו מפושט ולא מרוכז באזור אחד.

מחלת פיק גורמת למחלות דמנציה שונות. מחלות דמנציה פוגעות בתחומי השפה, יכולת הניווט, והתפקוד היום יומי כתוצאה מירידה בזיכרון וביכולות הלמידה. מחלות אלו פוגעות באופן משמעותי ביכולת העצמאית של החולים, במיוחד בגיל הזהב, ומשאירה אותם במצב בו הם זקוקים לעזרה בכל תחומי החיים.

בדרך כלל אבחון המחלה ייעשה בגילאי 50-60. דמנציה תופיע באופן נדיר כתוצאה ממחלת פיק בגילאים צעירים יותר, אולם מצב זה אפשרי. תסמיניה של המחלה ינבעו מפגיעה באונה הקדמית והצידית, כך שהיא תבוא לידי ביטוי בשינויים באישיותו של החולה, דיכאון או רגישות יתר, נטייה לאלימות פיסית ומילולית, חוסר תובנה, חוסר הבנה חברתית, בעיות קשב או חוסר יכולת לדבר.

תסמינים אלה, לא מחויבים גם בירידה קוגניטיבית, כמו שקורה באלצהיימר, למשל. אולם מחלה זו מתאפיינת בתהליך מהיר, כך שקיימת הדרדרות של המצב לכדי מצב סופני. במידה וישנם בנוסף הפרעות תנועתיות, ההידרדרות תהיה אף מהירה יותר.

שכיחות מחלת פיק ומאפייניה

מחלת פיק אחראית לכ-20% ממקרי הדמנציה אשר מתפרצים מתחת לגיל 65, ולכ- 10% ממקרי הדמנציה בגילאים המבוגרים יותר. שכיחותה זהה בין נשים לגברים, כאשר הגיל הממוצע הינו 45-65.

מחלת פיק נחשבת למחלה תורשתית, מכיוון שכמחצית מהמטופלים נמצאים עם היסטוריה רפואית דומה של בן משפחה מדרגה ראשונה. הגורמים המדויקים למחלת פיק אינם ידועים, אולם נעשים מחקרים רבים על מנת למצוא את מערך הגנים והפגמים המצויים בהם, בכדי להבין את הפתופיסיולוגיה המלאה של המחלה.

המחלה מתאפיינת בשלוש תסמונות שונות, אשר עשויות להתבטא כל אחת בנפרד או בשילוב שלושתם ביחד. התסמין הראשוני, לרוב יהיה מהבחינה ההתנהגותית, כך שהאדם יהיה חסר עכבות ויבטא שינוי אישיותי שלא היה אצלו לפני כן. התנהגויות אלו יהיו הדרגתיות ויבטאו מגוון מצבים כמו אפתיה, חוסר גמישות מחשבתית, חוסר הבנה של מצבים והתנהגויות סטריאוטיפיות. לפעמים מחלה זו דומה בביטוייה לסכיזופרניה.

התסמין השני יהיה הפרעה בשפה ובדיבור, בשילוב של הפרעה התנהגותית כלשהי. המטופל יסבול מליקוי בדיבור, שיבוש מילים וקשיים בהפקת השפה. עם הזמן, האדם עלול להפסיק לדבר באופן מוחלט.

התסמין השלישי יכול להיות ירידה קוגניטיבית, כאשר המטופל אינו מבין את השפה, ואינו זוכר.

אבחון של מחלת פיק

האבחנה של מחלת פיק נעשית, על פי רוב, על סמך הסיפור הקליני אותו מציג החולה. לפעמים כאשר קיים חשש, נשלח המטופל לבדיקות הדמיה נוספות. האבחון נעשה על מנת לשלול מחלות אחרות כמו גידול תופס מקום, אשר מחייב ניתוח. מעבר לכך, האבחון הינו שולי, מכיוון שאין בנמצא טיפול למחלה זו, כך שרוב הטיפולים יתמקדו במתן תמיכה וסביבה אמפתית למטופל. אבחון המחלה והטיפול בה נעשה על ידי פסיכוגריאטור או רופא מלווה אשר מכיר ומומחה במחלה זו.

איך מטפלים במחלת פיק?

כפי שנכתב קודם לכן, הטיפול יתמקד במתן תמיכה למטופל. בנוסף, בכדי להקל על התסמינים אפשר להשתמש בתרופות מסוימות כמו תרופות אנטי פסיכוטיות, אנטי דיכאוניות או מעכבי כולין אסטראז.

הטיפולים במחלת פיק דומים לטיפולים הניתנים למחלות הדמנטיות השונות. טיפולים אלה עשויים להראות יעילות לתקופת זמן מסוימת, אולם הם לא מיועדים לריפוי המחלה. עם זאת, יש צורך במתן סיוע לבני המשפחה על מנת שיוכלו לטפל ולסעוד את בן המשפחה החולה, ולספק לו את האווירה הדרושה לו. ההערכה גורסת, כי אורך החיים המשוער של מטופלים מרגע אבחון המחלה אורך כ 4-8 שנים.