אלצהיימר היא מחלה נוירולוגית אשר לא ניתנת לריפוי. מחלת אלצהיימר גורמת להרס הדרגתי של רקמות שונות ועצבים המצויים במוח. הרס הרקמות במוח מביא לפגיעה מבחינה קוגניטיבית, נפשית והתנהגותית.
הפגיעה הקוגניטיבית
באה לידי ביטוי בירידה ניכרת ביכולות הזיכרון: בהתחלה נפגע הזיכרון לטווח הקצר והחולה באלצהיימר זוכר באופן מרשים פרטים מן העבר, אבל מתקשה לקלוט מידע חדש או לזכור פרטים שאירעו לפני דקות ספורות.
בהמשך ניזוק גם הזיכרון לטווח הארוך וגם השליטה בזיכרונות העבר הופכה עמומה (לצורך שימור הזכרון, מומלץ לכתוב ספר זכרונות). במקביל, ישנה פגיעה גם ביכולת ההתמצאות – החולה מתקשה בזיהוי אנשים, מקומות וזמן.
הפגיעה הקוגניטיבית עלולה לגרום, בלא מעט מקרים, לניסיונות של החולה למלא את פערי הזיכרון באופן דמיוני וללא אחיזה במציאות. לדוגמא, בתגובה לשאלה על אירועים שהתרחשו בעבר הקרוב החולה עשוי לספק תשובה שגויה (במקרים מסוימים התשובה עשויה להישמע הגיונית) שאינה משקפת את המציאות (זה אולי נשמע הגיוני, אבל זה לא באמת קרה).
הרבה פעמים הפגיעה בזיכרון עלולה לגרום למחשבות פרנואידיות – למשל, במקרה בו החולה לא זוכר היכן הוא הניח את הארנק הוא ימהר להאשים את הסביבה שלו בגניבה ובניצול.
למחלת האלצהיימר ישנם סימפטומים הדומים לאלו של מחלת הנטינגטון.
הפגיעות הנפשיות וההתנהגותיות
מתבטאות אצל חלק מהחולים בהרגשת דיכאון, תחושות חרדה, פרנויות, נטייה לעצבנות ובעיות שינה. הפגיעות הללו, בנוסף לפגיעות הקוגניטיביות, עלולות להוביל לבעיות התנהגות חמורות והתפרצויות אלימות.
אבחון המחלה
מחלת אלצהיימר אינה ניתנת לריפוי, אך זיהוי מוקדם של המחלה יכול למנוע את ההתדרדרות ולהיטיב עם החולה. יש לשים לב להופעת סימנים מקדימים. לעיתים התסמינים יהיו דומים לאלה של אלצהיימר, אך בדיקה מדוקדקת יכולה להעלות בעיה שונה המצריכה טיפול אחר. איתור התסמינים מאפשר עריכת אבחון שיאפשר לבחור את הטיפול המתאים בהקדם האפשרי.
ישנם מספר איתותי אזהרה אשר מצריכים פנייה לרופא פסיכוגריאטר לצורך אבחון מחלת אלצהיימר:
קושי במילוי מטלות בסיסיות: כתוצאה מתחושות בלבול ושכחה נגרם קושי לבצע מטלות יומיומיות בבית ובעבודה.
יכולת ורבאלית מוגבלת: מילים רבות נשכחות ומוחלפות במילים לא קשורות. הדיבור הופך להיות לא קוהרנטי.
קשיים בהתמצאות: בעיות התמצאות בכל מה שקשור לזמן, מקום ואינטראקציה עם אנשים (החולה יתקשה לדעת איזה יום היום, איפה נמצאת המכולת השכונתית ולא יצליח לזהות אדם קרוב).
התנהגות משונה: בין הסימנים הבולטים שיכולים להוות סימפטומים למחלה: השארת חפצים במקומות מוזרים ולבוש חריג.
שינויים אישיותיים והתנהגות קיצונית: תגובות ומצבי רוח שלא מאפיינים את האדם בד”כ, כגון: עצבנות, חשדנות, בלבול ותוקפנות.
אדישות: פסיביות יתרה וקיצונית שאינה מאפיינת את האדם בימים כתיקונם, חוסר מוטיבציה והזדקקות להנעה חיצונית כדי לפעול.
טיפול והתמודדות
בשלבים המאוחרים והמתקדמים יותר גורמת מחלת אלצהיימר לפגיעה נרחבת בתפקוד אשר מהווה סכנה לחולה עצמו ולסביבתו.
עלולים להתרחש מצבים בהם חולה אלצהיימר משוטט ברחובות במשך שעות ארוכות משום שאינו זוכר את הדרך הביתה. גם אכילה מפחי זבל ונטילת מינונים קיצוניים של תרופות הן תופעות נפוצות בקרב חולים קשים במחלה.
מאחר שמחלת אלצהיימר אינה ניתנת לריפוי, קיים טיפול אינטנסיבי מאוד בחולה המצריך השגחה קבועה וכן עזרה סיעודית. עם היוודע על מחלת האלצהיימר יש להיערך בהתאם, אם באמצעות העסקת עובד זר, איתור מוסד טיפולי מתאים או היערכות להשקעת זמן.
כמו-כן, כדי לעזור לחולה אלצהיימר בשמירה על תחושה של זמן אפשר לפתוח את חלונות הבית ולאפשר כניסה של אור מבחוץ.
בנוסף, ניתן טיפול תרופתי אשר נועד למנוע או להאט את ההתדרדרות הקוגניטיבית. במקביל ניתנות תרופות המיועדות לטיפול בסימפטומים הנפשיים-התנהגותיים הנלווים למחלה: בעיות התנהגות, דיכאון וחרדה.
אלצהיימר זו מחלה שמערבת את כל המשפחה והופכת את הסדר על פיו, לפיכך מומלץ מאד להיעזר בכל שלב בהכוונה, ייעוץ ותמיכה מתאימים. למידע ולאפשרויות סיוע וטיפול – מרכז מידע גיל הזהב – אלצהיימר
ראו גם:
