בשלב מסוים, מגיע הרגע בחייו של אדם בו הוא – ולרוב גם משפחתו – מבינים שהצעד הנכון ביותר עבורו הוא להתגורר במסגרת
מגורים ייעודית לגיל הזהב. ההתלבטות העיקרית היא בין בתי אבות למוסדות דיור מוגן. ההחלטה אינה פשוטה ודורשת לקיחה בחשבון של הרבה מאוד פרמטרים, חלקם טריוויאליים יותר וחלקם פחות. האם המצב המשפחתי של ההורה הוא חלק מאותם משתנים? כפי שתראו במאמר הנוכחי, התשובה לכך היא בהחלט חיובית.
לאילו אוכלוסיות מתאים בית אבות ולאיזו אוכלוסיה דיור מוגן?
תרחיש די נפוץ הוא של הורים אשר רמת התפקוד שלהם שונה, למשל, הורה עצמאי ולעומתו הורה תשוש נפש, תשוש או סיעודי. חשוב לשים לב שברוב המקרים, אין אפשרות שהורים בעלי רמת תפקוד שונה ישהו באותו חדר: בתי אבות ומוסדות דיור מוגן נחלקים למחלקות בהתאם לרמות התפקוד. עם זאת, גם כאשר ההורים אינם מתגוררים יחדיו הם כן יוכלו להעביר לא מעט משעות היום במשותף. לכן זו בעיה שאפשר בחלק גדול מהמקרים להתמודד איתה, פתרון עדיף על פני המצב בו כל אחד מההורים שוהה במוסד אחר לגיל הזהב.
המצב המשפחתי של הקשיש אמנם צפוי להישאר כפי שהוא במהלך השהות בבית האבות או במוסד הדיור המוגן, אבל מצבו הבריאותי והתפקודי נוטה להשתנות ככל שהשנים חולפות: במיוחד אצל קשישים בעלי מחלה כרונית או פגיעה קוגניטיבית, שהולכות ומחמירות עם הזמן. מוסדות שמציעים מחלקות שונות ואפשרות למעבר ביניהן, בהתאם לשינויים ביכולת התפקוד של ההורה, יכולים לקבל עדיפות.אילו עוד שיקולים מנחים את הבחירה בבית אבות או בדיור מוגן?
גם כאשר ההורים עוברים להתגורר במוסד המותאם לבני גילם, המשפחה המורחבת לא מנתקת עמם את הקשר. על מנת שבני המשפחה יוכלו לבקר את ההורים, נדרשת מדיניות ביקורים גמישה יחסית של המוסד לבני גיל הזהב: מבחינת היקף הביקורים, תדירותם או אפילו מספר המבקרים האפשרי. בדרך כלל מוסדות המיועדים לקשישים עצמאיים יהיו גמישים יותר מבחינת אפשרויות הביקורים, כאשר מבחינה מעשית יהיו אלה בתי דיור מוגן. עם זאת הקביעה הזו רחוקה מלהיות חד משמעית, שעה שבהחלט ייתכן מצב בו דווקא בתי האבות יציעו מסגרת ביקורים ידידותית או מתאימה יותר למשפחה.
