מחלת פרקינסון הינה מחלה הנובעת מהפרעה נוירולוגית בתאי העצב השולטים על תנועת האדם. ההפרעה מתבטאת מהתנוונות וקצר בכימיקל דופאמין, המעביר הוראות מהמוח לשאר הגוף. התנוונות זו, מתבטאת בעיקר ברעידות ובתנועות גוף משובשות, שהן המאפיין העיקרי של המחלה. המחלה נפוצה בעיקר בקרב קשישים בני 60 ומעלה, וההסתברות לחלות במחלה הוא אחד לאלף.
היסטוריה של המחלה
המאמר הרפואי המפורט הראשון שנכתב על מחלה זו, פורסם בלונדון על ידי הרופא ג’יימס פרקינסון בשנת 1817. במאמר, שנקרא “החיבור על הרעד המשתק”, חקר הרופא לפרטי פרטים שישה מקרים של המחלה, ולמרות שבאותה תקופה, המאמר זכה לתשומת לב מעט בלבד, זאת הייתה הפעם הראשונה בה המחלה תוארה באופן מדויק, עד כי שישים שנה לאחר מכן, קבע נוירולוג צרפתי בשם ז’אן מרטין שארקו (Charcot), כי המחלה תיקרא בשמה הנוכחי: פרקינסון, על שם הרופא שחקר אותה.)
תסמיני מחלת פרקינסון
- רטט ורעד בגפיים, בלסת ובפנים: זהו התסמין הבולט ביותר. הרעד מתחיל באיבר מסוים בגוף בצורה מקומית, ולאחר מכן, הוא מתפשט לשאר חלקי הגוף. הרעד מתרחש גם כאשר האדם נמצא במצב מנוחה.
- נוקשות והתקשות של הגב והגפיים: הנוקשות מתחילה בעיקר ברגליים ובצוואר, עד כי נראה כי האדם החולה בוהה ללא מטרה.
- איטיות בתנועה: תנועותיו של החולה הופכות להיות איטיות יותר ויותר, עד כי נראה כאילו פעילות השרירית עוצרת לגמרי. האיטיות מתבטאת גם בקושי לעבד ולעכל מזון.
- חוסר איזון: החולה מאבד את הקואורדינציה באופן איטי, עד כי אין איזון בגופו, ויש סיכוי לנפילות פתאומיות, טמפרטורה משתנה, גלי חום והזעה מוגברת.
חשוב לדעת, כי תסמיני המחלה מופיעים באופן מדורג, ולעיתים רבות, הם דומים גם לתסמינים של מחלות אחרות, עד כי יש נטייה להתעלם מהם ולהתייחס אליהם כאל תופעות של הזדקנות. אך, מכיוון שגילוי מוקדם של המחלה, יכול לעזור בהאטתה, מומלץ לפנות על כל חשד לבדיקה כוללת.
פרקינסון – גורמי סיכון
לא ניתן להצביע על גורם מסוים וספציפי למחלה, אך ישנם מספר גורמי סיכון אותם ניתן לראות בבירור:
- גיל: למרות שישנם מקרים חריגים בהם המחלה מתפתחת בגיל צעיר, לרוב, המחלה באה לידי ביטוי דווקא בשלב המאוחר של החיים.
- מין: נמצא כי לגברים יש סיכוי גדול יותר לחלות במחלת פרקינסון. לא נמצאה הוכחה ממשית לכך, ומשערים כי יתכן והמחלה קשורה בכרומוזום X הגברי.
- חשיפה לחומרים רעילים: לרעלנים כגון חומרי הדברה או קוטלי עשבים, יש השפעה על ייצור תקין של הדופאמין, ולכן, לחקלאים ופועלים הנחשפים לחומרים אלו, סיכוי גבוה יורת לגלות סימפטומים של המחלה.
- חוסר בויטמינים: בניסויים שבוצעו על עכברים נמצא כי חוסר בויטמינים מקבות B וחומצה פולית, עלול לגרום להתפתחות פרקינסון.
- פגיעת ראש: מחקרים שונים מצאו כי יש קשר כלשהו בין פגיעת ראש, צוואר ועמוד שדרה עליון, לתסמיני מחלת פרקינסון. לעיתים התסמינים הופיעו באופן מידי, ולעיתים, לקח להם עשרות שנים עד שהופיעו.
- גנטיקה: נמצא כי לאדם, אשר אחד מבני משפחתו חלה במחלת פרקינסון, סיכוי גדול יותר שיחלה גם הוא.
אופן הטיפול במחלת פרקינסון
ישנן דרכי טיפול אחרות כמו ניתוח לטיפול ברעד ובנוקשות השרירים, השתלת אלקטרודות במוח או תעי עצב של עוברים. ישנם גם לא מעט טיפולים נטורופאתיים הכוללים שינוי תזונתי, הגברת הפעילות הגופנית, ושילוב צמחי מרפא.
