מהו מבחן מיני מנטל ומהו בודק?

כשהורים מבוגרים מפגינים סימני דמנציה, הצעד הראשון הוא להתייעץ עם רופא ולעבור בדיקה מלאה.

אם לא קיים כל גורם ברור של תסמינים דמויי דמנציה, כגו דלקת בדרכי השתן, רופאים רבים משתמשים במבחן שנקרא מבחן מיני מנטל (MMSE), לסינון בעיות קוגניטיביות אפשריות, והערכת התקדמות דמנציה וחומרתה.

מבחן זה הוא שיטה מקובלת לאבחון דמנציה. הוא פופולארי היות והוא נמשך כחמש עד עשר דקות ואינו דורש כל ציוד או הכשרה מיוחדת של רופאים או אחיות. המבחן כולל שלושים שאלות, וכל תשובה מזכה בנקודה. השאלות בודקות זיכרון, כישורי כיוון ומתמטיקה.

ההיבטים הנמדדים במבחן מיני מנטל

שאלות המבחן מודדות בדרך כלל את היכולות הבאות:

• תחושת התאריך והשעה.
• תחושת המיקום.
• יכולת לזכור רשימה קצרה של אובייקטים, ובהמשך לחזור עליהם.
• תשומת לב ויכולת ביצוע תרגילי חשבון פשוטים כגון ספירה לאחור ממאה, במרווחים של שבע.
• יכולת לנקוב בשמות מספר חפצים משותפים.
• תפקוד קוגניטיבי מורכב, כגון יכולת הנבדק לצייר שעון.

מבחן ציור השעון אורך שתי דקות בלבד ומשקף תפקוד קוגניטיבי. היתרונות העיקריים שלו הם פשטות המשימה והאופי הלא מאיים שלה. הנבדק מתבקש לצייר שען המציין שעות, ולאחר מכן לצייר את הידיים על מנת להצביע על זמן מסוים. בדיקה זו שימושית במיוחד לאיתור דיוק רגישויות ויכולות תפקודיות נפשיות.

סולם הדירוג במבחן נקבע באופן הבא:

25 נקודות או יותר – אין בעיה.

21-24 נקודות – ליקוי קוגניטיבי מתון.

10-20 נקודות – ליקוי קוגניטיבי מתון.

0-9 נקודות – ליקוי קוגניטיבי חמור.

פירוש תוצאות מבחן מיני מנטל

ציון של 25 נקודות ומעלה, מתוך 34 נקודות אפשריות, נחשב לטווח הנורמאלי. מתוך ניקוד זה, ככל שציון מבחן מיני מנטל משיג ניקוד נמוך יותר, הוא מצביע על אבחון הנע בין פגיעה קוגניטיבית לבין מצב נורמאלי. אם הנבדק מקבל ציון בטווח אפס עד עשרים, התוצאות מצביעות על בעיות קוגניטיביות. אין פירוש הדבר שהוא סובל מדמנציה, אלא שיש לבצע בדיקות פיסיות וקוגניטיביות נרחבות יותר.

מבחן מיני מנטל משמש גם להערכת השינויים אצל אדם שכבר אובחן עם דמנציה, ומסייע להענקת אינדיקציה לגבי חומרת התסמינים, מהירות התקדמות הדמנציה, איתור מגוון נרחב של הפרעות פסיכיאטריות נפרדות מדמנציה וכוללות דיכאון, או שילוב של השניים.

מבחן מיני מנטל לבדו אינו משמש לאבחון דמנציה

מבחן זה הוא כלי סינון כללי שימושי, אך אינו יכול לשמש לאבחון דמנציה. הוא מהווה חלק אחד מהערכת דמנציה, ורופאים שוקלים את ציוני המבחן לצד ההיסטוריה הרפואית, תסמינים, בדיקה גופנית ותוצאות בדיקות אחרות, לעיתים כולל סריקות מוח. בדיקות נוספות חשובות היות וגורמים רבים עשויים להשפיע על תוצאות הבדיקה ולסבך אותה. אלו כוללים:

• פציעות פיסיות.
• מצבים פיסיים כגון דום נשימה בשינה, העלול לגרום לבעיות זיכרון או בעיות קוגניטיביות אחרות.
• מצבים נפשיים כגון דיכאון.
• בעיות פשוטות עם חשבון, במיוחד בקרב בעלי השכלה נמוכה.
• בעיות עם שפה, במיוחד בקרב דוברי עברית שאינם ילידי הארץ, אנשים שאינם דוברים עברית, ואנשים בעלי השכלה נמוכה.
• קיימות צורות דמנציה שאינן משפיעות באופן משמעותי על הזיכרון.