למרות שבריחת שתן או צואה עשויה להתרחש בכל גיל, היא שכיחה יותר בקרב מבוגרים. האיגוד הלאומי לסוגרים מדווח שאחד מתוך חמישה אנשים מעל גיל ארבעים סובלים משלפוחית שתן פרועה, או תסמיני דחיפות או תדירויות גבוהות, וחלקם דולפים שתן טרם ההגעה לשירותים. בבתי אבות, לפחות חמישים אחוזים מהדיירים סובלים מבעיות אי שליטה על הסוגרים.
רופאים גריאטריים מסבירים שבעיות אלו הן חלק מההזדקנות, אך אינן צריכות להיחשב כנורמאליות. היות והן כה נפוצות, אנשים מבוגרים סבורים שעליהם לקבל את המצב. כמעט בכל המקרים, בעיות אלו ניתנות לטיפול רפואי או באמצעות תרגולים, להשגת שליטה מלאה וריפוי.
גורמים ותסמינים
מגוון הגורמים מאחורי בריחת שתן וצואה עם עצומים ומגוונים ונעים ממצב פשוט כגון חוסר הקפדה על שתיית מספיק מים, ועד למצבים רציניים יותר כגון דלקת בדופן שלפוחית השתן. מספר מחלות עלולות לגרום לבריחת שתן או צואה, כגון טרשת נפוצה ומחלת אלצהיימר.
בקרב נשים, הריונות קודמים, לידה ותחילת גיל המעבר עשויים להוביל לבריחת שתן. בקרב גברים, פרוסטטה עשויה לעכב מתן שתן. גם שתיית קפה ותה או נטילת תרופות מרשם עשויה להחמיר את התסמינים.
ככל שאדם מתבגר, שינויי הגוף עשויים לגרום לאי שליטה על הסוגרים בסבירות גבוהה יותר. בריחת שתן או צואה מתבטאת במספר צורות. חלק מהמבוגרים עשויים לחוות דליפה מדי פעם בלבד, ואחרים לעיתים קבועות.
סוגים של אי שליטה על הסוגרים בגיל מבוגר
אלו הסוגים העיקריים של אי שליטה על הסוגרים:
אי שליטה על הסוגרים כתוצאה מדחף
זוהי האבחנה הנפוצה ביותר, הכרוכה בצורך דחוף להשתין וכתוצאה מכך נגרם אובדן שתן טרם ההגעה לשירותים. סוג זה של בריחה נגרם כתוצאה מהתכווצויות בלתי רצוניות של שלפוחית השתן, אותן לא ניתן להפסיק.
מצב זה עשוי להיגרם כתוצאה משבץ, דמנציה, אלצהיימר, טרשת נפוצה, פרקינסון או פציעות. מצבים כגון ניוון רצפת אגן בנשים, הגדלת ערמונים בקרב גברים או עצירות, עשויים להוביל לאי שליטה על הסוגרים.
בריחת שתן כתוצאה מלחץ
מצב זה מתרחש כשהלחץ בבטן מתגבר, כגון במהלך שיעול, עיטוש, צחוק, טיפוס במדרגות או הרמת חפצים. שרירי שלפוחית השתן בקרב אנשים מבוגרים עשויה להיות כה חלשה עד שהדליפה עשויה להתרחש גם כשהם קמים מכיסא.
דליפת שתן בלחץ שכיחה יותר בקרב נשים לאחר הריונות ולידות, וחוסר אסטרוגן לאחר גיל המעבר, התורם לניוון שרירים העלול להוביל למצב. גברים הסובלים מערמונית מוגדלת או שעברו טיפולי סרטן הערמונית או ניתוח ערמונית, עשויים אף הם לפתח בריחת שתן.
בעיות תפקוד בסוגרים
אבחון זה הוא בריחת שתן או צואה הנגרמת כתוצאה ממוגבלויות שונות. לדוגמא, אם תפקוד המפרקים מקשה על רכיסת המכנסיים, או בעיות בירכיים מקשות על הגעה בזמן לשירותים, תאונות עשויות להתרחש.
הפרעות נוירולוגיות, סיבוכי שבץ, מחלות טרשת או אלצהיימר עשויות אף הן לגרום לבעיות תפקוד בסוגרים. המטופל עדיין חש את הדחף להגיע לשירותים, אך מוחו אינו מסוגל לתכנן את ההגעה בזמן.
הצפה בסוגרים
מצב המאובחן לעיתים נדירות, ומתרחש כששלפוחית השתן אינה מרוקנת לחלוטין. הסובלים מהמצב חווים את הצורך ללכת לשירותים בתדירות גבוהה ודולפים כמויות קטנות של שתן או צואה.
מצב זה נגרם בדרך כלל כתוצאה מחסימה במערכת השתן או המעיים, ומאופיין בהתכווצויות חלשות או חוסר יכולת מוחלט לכווץ את שלפוחית השתן או פי הטבעת. הסיבות כוללות בעיות בערמונית או נזק מוגדל מניתוח ערמונית, עצירות, חוסר יכולת לשחרר צואה, נזק עצבי או סוכרת.
אבחון אי שליטה על הסוגרים
אדם מבוגר הסובל מבעיות אלו עשוי להיות נבוך ולהימנע מבדיקות, או שהוא אינו בטוח איזה רופא מבצע את האבחון, אך מומלץ להיבדק למצב, שכן בעיות אלו ניתנות היטב לטיפול. רופאי נשים מאבחנים נשים ואורולוגים מאבחנים גברים. גם גריאטר מאבחן ומטפל במצבים אלו.
במקרים רבים, ניתן לפנות לרופא המתמחה בבעיות שליטה על הסוגרים. הרופא מבצע בדיקות הכוללות בדיקת שתן לשלילת זיהום או דם בשתן; בדיקות דם לבדיקת תפקוד הכליות, מהסידן ורמות הגלוקוז; דיון מעמיק אודות ההיסטוריה הרפואית; ובדיקה גופנית מלאה, כולל בדיקה רקטלית, בדיקת אגן לנשים, ובדיקה אורולוגית לגברים.
טיפולים והתמודדות מעשית
לאחר האבחנה, הטיפול בבעיות של אי שליטה על הסוגרים בקרב קשישים עשוי לכלול טיפול התנהגותי, תרופות, מכשירים רפואיים או ניתוח, במקרים נדירים. קו הטיפול הראשון הוא טיפול התנהגותי המרפא בדרך כלל את בריחת השתן. הטיפולים כוללים אימון שלפוחית, תזמון הגעה לשירותים, תרגילי שרירי רצפת אגן, הקפדה על שתיית נוזלים ותזונה נכונה.
מה שנחמד בטיפולים התנהגותיים הוא שהם אינם כרוכים בתופעות לוואי והתגובה יעילה ביחס לרמת התרגול של המטופל. תרופות משמשות לעיתים קרובות בשילוב עם טיפולים התנהגותיים וכוללות:
תרופות אנטיכולינרגיות או נגד עוויתות – נקבעות לבעיות אי שליטה על הסוגרים עקב דחיפות.
תחליפי הורמונים – טיפול אסטרוגן עם קרם וגינאלי, טבעת או מדבקה, משמשים לנטרול ניוון רירית עור השופכה והנרתיק בקרב נשים לאחר גיל המעבר.
אנטיביוטיקה – נקבעת כשהבריחה נגרמת כתוצאה מדלקת בדרכי השתן או בלוטת ערמונית מודלקת.
