אי שליטה על הסוגרים בקשישים

גורמים ותסמינים לאי שליטה על הסוגרים

בעיות אי שליטה על הסוגרים הן רבות ומגוונות, משתנות בין הסוגרים שאחראים על בריחה צואה ובין אלה שקשורים לאי שליטה בשתן. הגורמים והתסמינים תלויים גם במין – גברים או נשים. הסיבות לבריחת צואה ושתן יכולות להתחיל ממצבים פשוטים כמו אי הקפדה על שתיית מים בכמות הדרושה לגוף שלנו, דרך מצבים רציניים יותר כמו דלקת בדופן שלפוחית השתן, ועד מחלות כרוניות וחשוכות מרפא כמו טרשת נפוצה או מחלת אלצהיימר. 

גורמים לאי שליטה בשתן בקרב נשים עשויים להיות הריונות קודמים, לידה וגינלית, תחילת גיל המעבר, והשמנת יתר. גם עישון עלול להחמיר את התסמינים משום שהוא גורם לבעיות נשימה ולשיעול כרוני שגורם לברית שתן. 

גורמים לאי שליטה על הסוגרים בקרב גברים יכולים להיות בעיות בפרוסטטה, וכן שתיית קפה ותה מרובה, או נטילת תרופות מרשם למצב בריאותי אחר באופן שעלול להחמיר תסמינים של אי שליטה בשתן. 

סוגים של אי שליטה על הסוגרים אצל מבוגרים

ככל שאנחנו מתבגרים הגוף שלנו משתנה ואין מה לעשות – לא תמיד לטובה. אחד השינויים הוא ירידה ביכולת לשלוט על הסוגרים באופן שגורם לבריחת צואה או שתן. בחלק מהמקרים מדובר בתקלה חד-פעמית, ובמקרים אחרים הבריחה מגיעה מספר פעמים באופן קבוע. אלו הם ארבעת הסוגים העיקריים של אי שליטה על הסוגרים:

1. אי שליטה על הסוגרים כתוצאה מדחף: האבחנה הנפוצה ביותר בבעיות אי השליטה על הסוגרים. הבעיה מתאפיינת בצורך דחוף למתן שתן באופן מיידי, ללא שום יכולת איפוק. כתוצאה מכך, עוד בזמן ניסיון ההגעה לשירותים תיתכן בריחת שתן, שמושפעת מכך שמבוגרים רבים אינם יכולים למהר ולרוץ לשירותים. שלפוחית השתן מתכווצת באופן לא רצוני ולא ניתן להפסיק את ההתכווצויות, וכתוצאה מכך השתן בורח. הגורמים לאי שליטה בשתן יכולים להיות כתוצאה משבץ, דמנציה, אלצהיימר, טרשת נפוצה, פרקינסון, ופציעות מסוגים שונים. הגורמים בקרב נשים עלולים להיות גם ניוון רצפת אגן, ובקרב גברים ערמונית מוגדלת ועצירות. 

2. בריחת שתן כתוצאה מלחץ: כשהלחץ בבטן מתגבר, כמו למשל בזמן שיעול, עיטוש, צחוק, טיפוס במדרגות או הרמת חפצים, ייתכן מצב של אי שליטה בשתן. המצב הלא נעים נובע מכך ששרירי שלפוחית השתן בקרב אנשים מבוגרים עשויים להיות חלשים מאוד, עד כדי כך שתיתכן דליפה גם בזמן שינוי מצב מישיבה על כיסא לעמידה. בריחת שתן מלחץ שכיחה יותר בקרב נשים שעברו הריונות ולידות וסובלות מחוסר אסטרוגן לאחר גיל המעבר, משום שזה תורם לניוון שרירים שעלול לגרום למצב. גברים שסובלים מערמונית מוגדלת או שעברו טיפולים לסרטן הערמונית או ניתוח ערמונית, עשויים גם הם לפתח תסמיני אי שליטה בשתן בשל לחץ.

3. בעיות תפקוד בסוגרים: כאן מדובר באבחון של בריחת שתן או צואה שנגרמת כתוצאה ממוגבלויות שונות. כך למשל, אם תפקוד המפרקים מקשה על רכיסת המכנסיים, או בעיות בירכיים מקשות על הגעה בזמן לשירותים, עלולות להתרחש תקלות. גם הפרעות נוירולוגיות, סיבוכי שבץ, מחלות טרשת או אלצהיימר עשויות להוביל לבעיות אי שליטה בסוגרים אצל מבוגרים. גברים ונשים שסובלים מבעיות מסוג זה חשים את הדחף להגיע לשירותים, אך המוח לא מסוגל לתכנן את ההגעה בזמן. 

4. הצפה בסוגרים: המצב הזה מאובחן רק לעיתים נדירות והוא מתקיים כששלפוחית השתן לא מרוקנת לחלוטין. אנשים שסובלים מהצפה בסוגרים מרגישים צורך ללכת לשירותים בתדירות גבוהה ומתקיימת בריחת צואה או שתן בכמויות קטנות. הגורם למצב לא נעים זה הוא בדרך כלל חסימה במעיים או במערכת השתן והמאפיינים שאליהם יש לשים לב הם התכווצויות חדשות או חוסר יכולת מוחלט לכווץ את שלפוחית השתן או פי הטבעת. בעיות בערמונית, נזק מניתוח ערמונית, עצירות, חוסר יכולת לשחרר צואה, נזק עצבי וסוכרת הם חלק מהסיבות להצפה בסוגרים. 

איך מאבחנים אי שליטה על הסוגרים אצל מבוגרים

אחת הבעיות של בריחת צואה בגיל השלישי או אי שליטה בשתן היא המבוכה שחווים המבוגרים שסובלים מבעיות אלה. כתוצאה מכך הם נמנעים מבדיקות ולעיתים גם משיתוף הקרובים. לא תמיד הם יודעים איזה רופא מבצע את האבחון ויכול להציע פתרונות, והם מתביישים לשוחח על כך עם רופא המשפחה. אם אתם מרגישים בניסיון הסתרה של בעיות אלה, כדאי לנסות לשוחח על כך בעדינות ולהסביר שבדיקה ואבחון יכולה להגיע גם עם פתרון ומניעת המצב הלא נעים בעתיד.

ישנם רופאים שמתמחים בשליטה על הסוגרים, ובמקרים של אי שליטה בשתן אורולוגים מאבחנים גברים ורופאי נשים מאבחנים נשים. ניתן גם לפנות לרופא גריאטרי לאבחון. הרופא או הרופאה מבצעים שורת בדיקות ובהן:

• בדיקת שתן כדי לשלול זיהום או דם בשתן.
• בדיקות דם לצורך בחינת תפקוד הכליות, הסידן ורמות הגלוקוז.
• יתקיים דיון מעמיק על אודות ההיסטוריה הרפואית.
• בדיקה גופנית מלאה כולל בדיקה רקטלית, בדיקת אגן לנשים, ובדיקה אורולוגית לגברים.

ועכשיו לתכלס: איך מטפלים ומתמודדים עם אי שליטה בסוגרים

הפתרון המיידי, עוד לפני ההליכה לרופא, יכול להיות חיתולים למבוגרים, פדים סופגים, ותחתוני מגן שמותאמים לגברים ולנשים במידות שונות. ישנן גם סדיניות למיטה על מנת שהמזרן לא יירטב או יתלכלך. כמעט כל המוצרים זמינים לרכישה אונליין, כך שלא צריך לחוש מבוכה מול המוכר וקהל האנשים בחנות. עכשיו אפשר ללכת לאבחון מקיף שייתן פתרון קבוע לבעיה. 

אחרי האבחנה הרפואית של סוג ההפרעה והגורמים לדליפות והבריחות, הטיפול בבעיות אי שליטה על הסוגרים אצל מבוגרים יכול לכלול טיפול התנהגותי, נטילת תרופות, מכשירים רפואיים, ובמקרים נדירים ייתכן גם ניתוח. 

קו הטיפול הראשון הוא טיפול התנהגותי שבדרך כלל מרפא את בריחת השתן או הצואה. הטיפולים כוללים אימון שלפוחית, תזמון הגעה לשירותים, פיזיותרפיה שמתמקדת בתרגילי שרירי רצפת אגן ואימון הסוגרים, הקפדה על שתיית נוזלים, הפסקת עישון, הפחתה בכמות הקפאין ותזונה נכונה. ניתן לשלב גם טיפולי ביופידבק ולהשתמש בשירותי דיאטנית שתספק תפריט שמקל על תהליכי העיכול ופינוי הפסולת מהגוף. 

היתרון של טיפולים התנהגותיים הוא שהם אינם כרוכים בתופעות לוואי והתגובה יעילה ביחס לרמת התרגול של המטופל. 

לעיתים קרובות משלבים מתן תרופות בשילוב עם טיפולים התנהגותיים. התרופות העיקריות שבהן נעזרים כוללות:

תרופות אנטיכולינרגיות או נגד עוויתות: תרופות אלה נרשמות לבעיות אי שליטה על הסוגרים עקב דחיפות. ניתן להשתמש בכדורים דוגמת אימודיום שנוטלים על פי הצורך לספיחת מים וחיזוק הסוגרים.

חוקן: אנשים שסובלים מתסמיני בריחת צואה יכולים מדי בוקר לרוקן ולנקות את המעי הגס לפני שמתחילים את היום. 

תחליפי הורמונים: טיפול אסטרוגן עם קרם וגינאלי, טבעת או מדבקה, משמשים לנטרול ניוון רירית עור השופכה והנרתיק בקרב נשים לאחר גיל המעבר.

אנטיביוטיקה: מרשם לאנטיביוטיקה יינתן כשהבריחה נגרמת כתוצאה מדלקת בדרכי השתן או בלוטת ערמונית מודלקת.

טיפולים פולשניים נגד בריחת צואה בגיל השלישי

ישנם כמה טיפולים אפשריים נוספים במקרים של דליפת צואה, חלקם כלולים בסל הבריאות ואחרים לא. הנה העיקריים שבהם:

הזרקת סיליקון: ניתן להזריק סיליקון או חומרים אחרים שמעבים את פי הטבעת. ההליך אינו בסל הבריאות, הוא לא דורש הרדמה כללית, ויש לחדש את הזריקה מדי שנתיים. העלות היא מחיר החומר המוזרק, חדר הניתוח ושכר המנתח. יש לבצע חוקן כהכנה להליך.

טיפול בגלי רדיו: הטיפול נעשה בהרדמה מקומית, נמשך כ-30 דקות וסיכויי ההצלחה נעים בין 50% ל-80%. הטיפול אינו בסל הבריאות ויש לשלם עבור הטיפול, עבור חדר ניתוח, ושכר מנתח. יש לעשות חוקן לפני ביצוע ההליך. 

קוצב סקראלי: טיפול שהפך לפופולרי שגם מצוי בסל הבריאות כבר מספר שנים. הקוצב שולט ברצפת האגן בכלל ובסוגרים בפרט. את הקוצב משתילים בעומק החלק האחורי של העכוז באופן שלא גורם לכל הפרעה. בשלב הראשון משתילים את האלקטרודה וממקמים אותה כך שתגרה את העצב ששולט על הסוגרים והפעולה נעשית בהרדמה כללית. המנתח מרכיב את הקוצב חיצונית לגוף ומחבר אותו לאלקטרודה. זמן ההחלמה מהטיפול הראשון הוא יום אחד. לאחר מכן נותנים לגוף שבועיים של התרגלות, ואם יש הטבה בתסמיני בריחת צואה עוברים לשלב השני של הניתוח – השתלת קוצב קבוע בהרדמה מקומית וללא אשפוז. 

שוברים את קשר השתיקה סביב בריחת צואה ושתן

בעיית אי שליטה על הסוגרים בקרב מבוגרים, ובעיקר הבעיות שגורמת לבריחת צואה, פוגעות באיכות החיים באופן משמעותי. אנשים שסובלים מהתסמינים מפסיקים לצאת מהבית, מסתגרים, נמנעים מביקורי חברים ובני משפחה, ולובשים חיתולים למבוגרים. הדבר נובע ממבוכה ומחוסר ידע על אפשרויות הטיפול. זה הזמן להסיר את המחסומים ולהיפטר מהמבוכה, מהסיבה הפשוטה שיש פתרונות. ניתן להתחיל בפתרונות הלא פולשניים, ואם הם לא יעילים אפשר לעבור לפתרונות הפולשניים. מטופלות ומטופלים רבים מדווחים על הטבה משמעותית עד שליטה מלאה, ירידה ניכרת בשימוש בתחבושות וחיתולים, ושיפור משמעותי באיכות החיים.